תרופת הרועה הבדוי

מזמן, מזמן, לפני הרבה זמן, חי לו מלך ולמלך הייתה נסיכה עלמת חן. באחד הימים חשקה נפשה של הנסיכה לצאת לטיול ביער. לקחה הנסיכה את בנות לוויתה ויצאו לטייל ביער. לאחר מס' שעות צמאה הנסיכה וביקשה מאחת מבנות לוויתה להביא לה כוס מים מהנחל.

ירדה המלווה אל הנחל ומילאה כוס מיים זכים עבור הנסיכה. שתתה הנסיכה את המיים ורוותה. לאחר יומיים החלה הנסיכה להרגיש מחנק בגרונה. השתעלה וכלום לא יצא.
רופא הארמון הובא אל הנסיכה על מנת לטפל בה, רקח מרקחת ונתן לנסיכה אולם ללא שום הטבה. חלפו להם עוד יומיים והנסיכה התקשתה לנשום. המלך בראותו את מצב בתו היקרה נחרד והזעיק שוב את רופא הארמון בדחיפות. הרופא הגיע וידו קצרה מלהושיע, לכן החליט המלך להוציא כרוזים ברחבי הממלכה בזו הלשון: דרוש רופא לרפא את נסיכתי. הגיעו רופאים  רבים אך לא מצאו את מקור המחלה ולא את התרופה.
המלך נעצב וחשב מה לעשות ושוב שלח כרוזים ברחבי הממלכה בזו הלשון: מי שירפא את הנסיכה יזכה בנסיכה ובחצי הממלכה. הגיעו הרבה רופאים מרחבי הממלכה, כל רופא מציע, נעשה כך או נעשה כך והנסיכה מיום ליום הולכת ונחלשת. אינה מסוגלת לאכול, בקושי שתתה מעט מיים ונשימותיה היו מאוד כבדות, עייניה עצומות למחצה.
לקראת ערב מגיע לשער הארמון איש מבוגר, מקל רועים בידו והוא ניגש לשומרים ומבקש להכניסו כי לו יש את התרופה למחלתה של הנסיכה. צחקו השומרים ואמרו לו בזלזול: סבאלה, היו פה טובי הרופאים של הממלכה ולא מצאו את המחלה שממנה סובלת הנסיכה ואתה רועה צאן פשוט תצליח היכן שנכשלו טובי הרופאים?

הזקן ניסה לשכנעם אולם ללא הועיל, במקרה עבר המלך מעל שער הארמון ושמע את הויכוח בין השומרים לבין רועה הצאן הזקן. חשב המלך בלבו, מה כבר יש  להפסיד? אם יצליח הרועה הזקן, מה טוב ואם לא, לא הפסדתי כלום. הורה המלך לשומרים לפתוח את השער לזקן. נכנס הזקן אל הנסיכה הוציא מתרמילו  מקל ארוך עם קוצים מאונקלים של עץ השיטה וביקש מהנסיכה להטות את ראש לאחור ולפתוח את הפה גדול.
הנסיכה בכוחות אחרונים עשתה כמצוותו, הכניס הזקן את המקל בעדינות אל גרונה של הנסיכה וכאשר הרגיש שהגיע אל הקצה, הוציא את המקל בעדינות החוצה ולתדהמת כולם על המקל נהייתה תקועה עלוקה גדולה ושמנה מלאה בדם שחסמה את גרונה של הנסיכה. אחרי  דקות אחדות התאוששה הנסיכה והחלה לנשום בקלות. הצבע חזר לפניה, ביקשה הנסיכה לאכול ומייד הביאו לפניה מטעמים.

המלך בראותו את אשר קרה,שמח ונעצב באותה שניה. הוא הבין כי יצטרך לחתן את בתו עם רועה הצאן הזקן. אולם רועה הצאן הזקן ראה את הבעת פניו של המלך והבין את אשר על לבו. פנה אל המלך ואמר לו: הסר דאגה מלבך, אינני מעונין להנשא לבתך, אך יש לי בן, עלם חמודות.
שמח המלך על דברי הזקן ושלח אותו לביתו להביא את בנו. חזר הזקן עם בנו והמלך חיתן את בתו עם בנו של רועה הצאן הזקן והם חיו באושר ועושר עד עצם היום