גילוי מרגש במלון צליינים בעיר העתיקה.

קיץ 1990. ברחבת הכותל המערבי מתקיימת עצרת של תנועת נוער דתית ורבת משתתפים. אני מתלווה למפקד המרחב אריה ביבי (היום ח"כ) לסיור במקום ע"מ לעמוד על סידורי האבטחה והסדר הציבורי במקום. זה גם המקום לציין ששימשתי אז כדובר המחוז הדרומי ומרחב ירושלים במשטרת ישראל. לאחר שהות של חצי שעה ברחבת הכותל נראה היה שהארוע מתנהל על מי מנוחות ויכולנו להנות מקרני השמש האחרונות שצבעו את אבני הכותל בצבע כתום עז.
לקראת סיום הארוע ולפני שעזבנו את המקום , אחד הקצינים המשרתים בעיר העתיקה הגיע ומסר לנו כי ברובע הנוצרי מתפתחת מהומה ועימות בין יהודים למוסלמים על רקע מחלוקת בדבר חזקה על מבנה מסויים במקום. "בוא עוזי ניגש למקום ונראה מה קורה שם" אמר מפקד המרחב תוך הליכה מהירה בסמטאות העיר העתיקה כשפנינו מועדות לרובע הנוצרי. לאחר דקות ספורות של הליכה, מצאנו המון רב מתגודד מול מבנה ברחוב המוריסטאן ששימש בעבר בית הארחה לצליינים. לאחר בירור קצר נודע, כי המבנה נרכש ע"י עמותה יהודית והערב החלה לשכן בו משפחות יהודיות . מבצע האיכלוס נתקל בהתנגדות של ההנהגה הפלסטינית בניהם פייסל -אל חוסייני והפטריארך היווני. אליהם הצטרף המון שהפגין והתעמת עם המתיישבים החדשים כשכח משטרה חוצץ ביניהם.

עם הגיענו למקום ,מפקד המרחב ביקש הסבר מאחד מאנשי העמותה בכל הקשור להליך הרכישה וחוקיותו. תוך שאנו עושים את דרכנו לתוך המבנה. המסדרון הארוך בבית ההארחה הואר באור קלוש ,כשמשני צידיו שורת חדרים שבהם התמקמו משפחות יהודיות והתארגנו ללינת הלילה הראשונה. תוך הליכה איטית בין קירות המסדרון הטחובים והאפלוליים ושמיעת דברי ההסבר של נציג המתיישבים הבחנתי במשהו שנראה כמו פלקט שהוצמד לקיר .
כשהתקרבנו מעט , מבט, ועוד מבט ,אני עומד נדהם ומשתאה ... " אריה בוא רגע .." קראתי למפקד המרחב , "בוא תראה משהו" אריה ביבי הביט בכרזה שעל הקיר, הביט בי ואמר : "עוזי , זה אבא לא ?".
כן ! עניתי .
נציג המתיישבים לא הצליח לקלוט את הסיבה שבגינה התעכבנו ליד הכרזה, התקרב ושאל  "למה אתם מגלים התעניינות בתמונה? בואו נמשיך" . ניצב ביבי הביט בו ובחיוך השיב לו : "אתה יודע מי הוא סופר הסת"ם בכרזה ? זה האבא של הדובר שלי - עוזי שעומד פה לפניך !

האיש הביט בנו מופתע וכלא מאמין כמתקשה לחבר בין דמותו של סופר סת"ם השוקד על עבודתו על גבי הכרזה לבין קצין המשטרה הניצב מולו. לאחר שנציג המתיישבים התעשת מעט, פנה אלי ושאל ,"עוזי אתה בטוח שזה אבא שלך ?"
- כן, עניתי ,בדיוק כפי שאתה מכיר את הוריך, אני מכיר די טוב את אבי, הוספתי. לאחר מספר ימים התפניתי לאתר את מקור הכרזה שעל קיומה נודע לי רק באותו ערב מוזר.

אכן התברר כי הכרזה הופקה ועוצבה ע"י מוזיאון ישראל ומטה חגיגות ה-40 למדינה, כאחת מכרזות יום העצמאות שביטאה את האימרה "ארץ ישראל לעם ישראל".

לא חלפו רק מספר ימים, הגעתי לארכיון מרכז ההסברה וקבלתי מספר עותקים של הכרזה שמעטרת את סלון ביתי עד היום לזכרו של אבי -משה סנדורי ז"ל.