|
מעשה ראשון.
כל ערב שבת הייתה אשתו של רבי חנינא בן דוסא מסיקה את התנור והטילה בו אוד עשן. הייתה לה שכנה רעה אמרה: "הרי יודעת אני שאין להם ולא כלום, אלך ואראה כל כך מהו"
הלכה וטפחה על הדלת. נתביישה ונכנסה לחדר. נעשה לה נס ומצאה השכנה את התנור מלא ככרות והערבה מלאה. אמרה לה "פלונית, פלונית הביאי מרדה, שפיתך נתחרכה".
מעשה שני.
אמרה אשתו של רבי חנינא בן דוסא "עד מתי אנו מצטערים והולכים כל כך? בעניות, בחוסר כל" אמר לה "מה נעשה"?
אמרה לו "בקש רחמים ויתנו לך דבר מן הטובה הגנוזה לצדיקים".
התפלל ויצאה כמין פיסת יד ונתנה לו רגל אחת של שולחן זהב. ראה בחלומו שכל הצדיקים אוכלים על שולחן של שלוש רגליים, אמר לאשתו "נוח לך שכל הצדיקים אוכלים על שולחן של שלוש רגלים ואנו נאכל על שולחן שניטלה אחת מרגליו"?
אמרה לו "ומה נעשה? התפלל ויטלוה ממך. התפלל ונטלוה.
שנו: גדול הנס האחרון יותר מן הראשון, שכך מקובלים אנו, שמן השמים נותנים אבל אין נוטלים.
מעשה שלישי.
פעם היה רבי חנינא בן דוסא מהלך בדרך ונושא שק של מלח על ראשו. ירדו גשמים. אמר "ריבונו של עולם, כל העולם בנחת ורבי חנינא בצער". מיד פסקו הגשמים.
כיון שנכנס לביתו אמר "ריבונו של עולם כל העולם צער ורבי חנינא בנחת" מיד החלו יורדים הגשמים. ( מסכת תענית)
|