סיפורים נוספים:
אוטובוס השרון

עמוד הבית » סיפורים » פינת הזכרונות » תיקיית הסיפורים של יורם רייזברג » מראשוני התחבורה בארץ

מראשוני התחבורה בארץ

נכתב על ידי: רייזברג יורם

אבא באגד איש עבודה מסור ישר והגון עבד והשקיע מכל הנשמה עבד ונתן מכל הלב,עבד כנהג עד יום פרישתו לגימלאות בגיל 65 אדיב לנוסעים, עוזר לכל הזקוקים, מתייחס לכל תלמיד שנוסע כאילו הוא בנו, ואם חסרה הפרוטה בכיסו לא עושה בעיות ומשלים את החסר.

ממלא כל משימה ומטרה שמוטלת עליו, כגון נסיעה באישון לילה לאחר יום עבודה מפרך לאי שם להמתין אולי תגיע אניה עם מעפילים שיצליחו להגיע לחוף ויהיה צורך לאסוף אותם להסיעם ולפזרם בהסתר באחד הישובים.נסיעות בשיירות משוריינים לירושלים הנצורה, ואולי יצליח דרך אגב להעביר שק קמח ופח נפט בתא נסתר בארגז הכלים לבנימין ועליזה שהיו במצור, לעזור להם לשרוד את המצור.
 
כל נסיעה לירושלים הבית כולו חשש ודאג לשלומו של אבא בגלל הסיכון שבנסיעה לפרוץ את המצור על ירושלים, כולם דאגו והיינו צמודים לרדיו הפתוח לקלוט את כל מהדורות החדשות.
מיותר לציין שהאוטובוס של אבא תמיד היה במצב נפלא, ולכן היה אחד האוטובוסים הראשונים שנבחרו להיות משוריינים, אוטובוס וייט עם מנוע פארגו 4 צילינדרים גיר 5 הילוכים, ארוך מהרגיל בעל 37 מקומות ישיבה,  אוטובוס שעבר כל יום א בקו תל אביב ירושלים ומשם להסיע את הפועלים למפעל האשלג בקליה.
 
אבא היה קפדן מאד בקשר לשמירת האוטובוס,עוד בימי "השרון" היה מתעורר מוקדם, מחמם פח מים על הפרימוס ושופך למנוע כדי שיתניע בקלות ולא יבזבז את המצבר 6 וולט, גם הצמיגים זכו לפינוק ונמנע מלהיכנס לבורות או מהמורות בדרכים. בסיום נסיעה נהג לשלוף את האבנים שנתקעו בחריצי הצמיג שלא יפגעו בו, גם גלגל ההגה היה סופג את הזיעה מכפות הידים והיה משאיר פס שחור על החולצה, לכן היה לו מין סינר קטן על הבטן שמנע את הלכלוך להדבק לחולצה, אפילו המושב בכסא זכה להגנה בצורת סמרטוט רצפה רך ועדין שנפרס מעליו כדי לרכך את הישיבה ולספוג את טיפות הזיעה. בפינת לוח השעונים היתה מברשת נוצות יען, לניקוי האבק שמצטבר על לוח השעונים והמתגים. אבא נהג לנעול תמיד נעלים וגרבי צמר צבע חקי עד הברך וכמובן על ראשו תמיד כובע "אגד" הנעלים היו מסוג מיוחד שנתפרו בהזמנה אישית אצל "צרפתי" הסנדלר מנחלת בנימין כמובן בעלות סולית עור קשה חזקה וכפולה שבקצה העקב סוג ברזל מיוחד למניעת שחיקה.
 
לפני כל התחלת משמרת היה מקדים להגיע "להכנת מכונה" לבדוק את הצמיגים, ואת כל האוטובוס כולל הפנסים ואף המהבהבים כולל המגבים ואורות הבלימה. היה לו מקל דק וארוך להכניס למיכל הדלק חס וחלילה שלא יתקע ללא דלק. אבא היה נהג מסור בכל רמ"ח אבריו, מאז שאני זוכר את אבא הוא עבד " מצאת החמה עד צאת הנשמה" אף פעם לא התעייף ותמיד מוכן היה לקראת הסדרן לביצוע כל עבודה, והכל על הצד הטוב ביותר ובמסירות רבה,אף פעם לא התלונן.
 
דאגה מיוחדת היתה לו לכל ניצול שואה שהגיע מאחת העיירות הסמוכות לכפר הולדתו, להתעניין מי שרד ולמי ניתן לעזור, דאג לעזור לכולם להסתדר בארץ הן מבחינת פרנסה או עזרה בדיור, תמיכה נפשית וסיוע להסתדר, שלא ישארו לבד בחגים. תמיד מישהו מהם היה מוזמן לביתנו להתארח בשבת או בחג, ואז מסתבר שהיו לי המון "דודים" ובני דודים שום קשר משפחתי ביננו, רק מכירים ששרדו את השואה ועלו לארץ ואבא שימש להם כמשפחה חמה ותומכת, עם סיוע במציאת עבודה ובדיור ושמרו קשר זמן רב ואף הזמנה לחגים ושבתות. בחלק מהפעמים נערכה "מגבית" בקרב המשפחה לסיוע להסתדר בארץ, למציאת דירה או לפרנסה.
אוטובוס משוריין. אוסף יורם רייזמן
© כל הזכויות שמורות
יד',כסלו, תשע"ג. 28.11.12
1. תמונת אבא בכובע אגד
מאת: רייזברג יורם 30/11/2012
התמונה ששלחתי אליך צולמה לפני למעלה מ 60 שנה
 
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה