ואיפוא הקטשופ: מאת בלפור חקק.

בתאריך 12.3.08 בשעות הבוקר אני משוחח עם בלפור חקק ותוך שיחה מזמין אותו למופע שלי – רק רגע, אני מוסיף, אני חייב לרשום זאת על מנת לא לשכוח. - אתה יודע, אני מוסיף – בגיל שלנו, אם אנחנו לא רושמים אנחנו שוכחים.

-   כמו הסיפור על זוג הזקנים בבית האבות, משיב לי בלפור.

-   איזה סיפור? אני שואל.

-   אתה בטח מכיר את הסיפור, משיב בלפור.

-   לא, ספר!

-   זוג אחד ישב בבית אבות והאישה פונה לבעל ומבקשת שילך ויקנה לה עוגת שוקולד.

 - בסדר, משיב הבעל.

 - עם הרבה קצפת! מוסיפה האישה.

- בסדר, משיב הבעל.

 - תרשום! תרשום! שלא תשכח, אומרת האישה.

 - אין צורך משיב הבעל, אני אזכור.

- ועם דובדבן על הקצפת! מדגישה האישה.

- בסדר אומר הבעל.

- תרשום! מבקשת האישה.

- לא, זה בסדר, משיב הבעל והולך. אחרי רבע שעה, חוזר הבעל עם מנה שוורמה בפיתה ביד.

-   ואיפה הקטשופ? שואלת האישה, שכחת את הקטשופ! אמרתי לך שצריך לרשום!

סיפורון זה נרשם מפי הסופר בלפור חקק, בעת שיחה טלפונית איתו ב - ה', אדר,ב', תשס"ח. 12.3.08.