לאן אני שייך?

נכתב על ידי: רחלי דרור נשר

הכלבים נובחים בקול חזק ויפה. אחד מהם לא יודע לנבוח, הנביחות שלו יוצאות בצורת יללות. הכלבים ארגנו מדי פעם מקהלת נביחות, היו שנבחו בקול דק וגבוה, היו שנבחו בקול נמוך וחזק וביחד כל המקהלה נשמעה יפה מאוד.
 
רק הכלב שלא ידע לנבוח היה עצוב, צבט לו בלב לראות את כל הכלבים היפים והצעירים נובחים בחדווה וכולם מריעים להם, ורק הוא בצד.
 
הוא החליט לשוטט, נמאס לו שמרחמים עליו או לועגים לו. במהלך שיטוטיו הוא מצא עוד כלבים שלא ידעו לנבוח כמוהו. כמה שמח למצוא להקת כלבים הדומים לו!
 עם הזמן הם גירשו אותו בטענה שהוא נובח יותר טוב מהם ומסתדר בקלות לבד, שלא כמוהם.
 
 הכלב קיפל את זנבו בין רגליו והלך. הוא ניסה לחזור אל הלהקה הקודמת שלו. המנהיג ראה אותו, לטש בו עיניים ו...
 
שרבב לעברו לשון ארוכה וורודה כהבעת בוז כלפיו. הכלבים האחרים נבחו חרישית כשמחים לאידו.
  
הכלב היה המום לגלות שזה מה שחשבו עליו כל הזמן והלך לדרכו עצוב.
 
הוא ניסה לחשוב איפה הוא יכול להיות, אם הוא לא פה ולא שם.
 עד היום הוא עדיין יושב וחושב.

רחלי דרור נשר:  http://www.udnabooks.co.il

© כל הזכויות שמורות
א'אדר, תשע"ג. 11.2.13
 
|