שיעור שלישי: המספר העממי וסיפור העם.

נכתב על ידי: יהודה עצבה

לשמיעת שיעור שלישי: המספר העממי וסיפור העם.:

שלום לכם. בשלב זה אני שמח ביותר על התגובות החמות, המשיכו והציעו הצעות כי מבלי משים אנו כולנו הופכים לצוות חשיבה משותף בפרויקט חדשני ומעניין זה. קחו בחשבון שעל כל אחד ואחת מאיתנו המעורב אישית בתגובות, יש לפחות עשרות גולשים הקוראים ונהנים מחווית הלימוד. אגב אנו שוקדים להכניס סדר בנושא התגובות, היו סבלנים מעט.

חשוב שאציין כי תגובותיכם משמשות יסוד והשראה ללימוד ולדיון בסדנה זו. במשך הזמן אשתדל שניגע בכל תחום המעניין אתכם.

מתוך התגובות המרתקות ששלחתם, בחרתי משפט אחד חשוב לכולנו. כוונתי לתגובתה של לילך צור. אמליץ לכם לקרוא את כולה. היא מתארת את הדרך הקשה שלה להיות מספרת סיפורים ולבסוף את תחושת האושר כשהגיעה לכך. ואני מצטט: " אבל לאט לאט" כך היא כותבת " מפעם לפעם התחלתי להנות, ממש להנות, השתכרתי מתחושת העיניים שמביטות בי בצמא, פתאום היה לי אומץ להמציא עוד ועוד, להמציא עוד סיפורים כמובן".

תחושת העיניים המביטות בי, בנו, הן הקהל, היא נוגעת בנקודה החשובה ביותר בהיגד הסיפורי הקהל. העיניים הם אחד הכלים החשובים ביותר למספר. מבט עיניו של המספר, עם מבט העיניים של הקהל יוצר זיק, מחשמל, מאפשר למספר להמריא עם הקהל למחוזות הסיפור. לנתק את הקהל מהמציאות ולרחף במחוזות הפנטסיה והדמיון שיוצר המספר.
 

עכשיו רציתי לגעת בנושא אחר, בסיסי יותר בעולם הסיפור שלנו. בשבט, בקהילה בעם. הסיפור העממי והמספר העממי. סיפור העם והמספר העממי, די אם תקלידו את השאילתות לגבי מספר עממי או סיפור עם ב'רבי גוגל' ותקבלו מאמרים והתייחסויות רבות.
אפנה אתכם לשני מאמרים קצרים שבהם תהיה התייחסות לדמותו של המספר העממי ולעולם סיפוריו.
אגב, במידה ואתם מכירים או מספר עממי או שיש לכם הגדרה אחרת למספר עממי כתבו אלינו.

המספר העממי צומח מן העם, הוא 'הזכרון' של השבט. הוא אותו אדם האוצר בתוכו את התרבות השבטית, הווי החיים, ההומור, החכמה, מוסר ההשכל.  בעצם, עולם ומלואו.
בעצם, כל מה שהעם יודע ואנו מכנים זאת במילה המוכרת כל כך folklore, המורכבת משתי מילים, שפירושו למעשה בעברית יידע עם. כל מה שהעם יודע. מוצא בסופו של דבר ביטוי בסיפורי העם שעוברים מדור לדור. אין אנו יודעים מי הוא המספר הראשון של הסיפור ולכן טבענו את המושג לגבי סיפור עם 'נחלת הכלל' בימינו שכל דבר מעוגן בזכויות יוצרים, המושג הזה פחות רווח.

בינינו, כמה פעמים קרה לכם ששמעתם סיפור ואמרתם בליבכם, וואו, זה הסיפור שלי, הרי המספר הזה העתיק אותו ממני. בדקו טוב את עצמכם ותגלו שלא אתם המצאתם את הסיפור, אלא קרוב לודאי ששמעתם אותו ואימצתם אותו אל ליבכם. אגב, בסיפורי העם ישנם מקבילות רבות, לעיתים מאות גירסאות לאותו סיפור.

ומה הגדרתו של סיפור עם לאלה המעוניינים להרחיב, לקרוא מעט יותר הנה הקישור הבא.
 

הסופר חיים סבתו, בספרו 'כעפעפי שחר' מעשה בעזרא סימן טוב. מתאר בספרו את עצמו, את הסופר המחפש מספר סיפורים ולאחר חיפושים רבים, הוא עומד מול בית הכנסת 'זהרי חמה' במחנה יהודה ורואה פקעת של אנשים ואני מצטט מעמ' 21 " תוך שהוא מהלך ראה שבסמטה הצרה ליד פתח בית הכנסת עומד אדם וחבריו מקיפים אותו כעטרה ומטים אוזן. הכיר ממראה פניהם שאותו אדם מספר להם מעשה. הטה אף הוא את אוזנו ואורו עיניו. מציאה מצא. מעשה של ממש.
זהו ואז ממשיך הסופר יחד מספר הסיפורים והעלילה נמשכת. אני מאוד ממליץ לכם לקרוא את הסיפור, את הספר  'כעפעפי שחר'

שיעורי בית
: שלחו לי לאתר דרך 'צור קשר' לאתר דרך 'צור קשר' סיפור עם שאתם מכירים. כל הסיפורים האלה ואחרים שתשלחו ירוכזו בתיקייה מיוחדת שלנו שהיא תהיה ' סיפורי הסדנה האינטרנטית' בקרוב יישלח לכם קישור אליה וכך נוכל להכיר את היצירה המשותפת שלנו וליהנות ממנה.
 

ולסיום שיעור זה אצטט את ר' נחמן מברסלב: "העולם אומר שסיפורי מעשיות תרופה הם לשינה, ואני אומר שמעוררים בהם אנשים מתרדמתם"

אני מעביר  לכם את הסלולרי שלי לייעוץ או להבהרות נוספות המספר מופיע באתר 0544703681 וניתן להתקשר אלי בימים ראשון עד חמישי בין השעות 10.00-22.00 ונקיים שיחה בשמחה.

מעבר אל השיעור הרביעי של הסדנה.


 


© כל הזכויות שמורות
ד', תמוז, תש"ע. 16.6.10.
6. מוט'לה
מאת: סיניה כהן 20/11/2010
בכפר קטן במזרח אירופה , כפר יהודי, מה שנקרא בפי האידישאים"שטייטל"חי לו מוט'ל יהודי ש"בנה לו במה" לא התערב בחיי הקהילה ,לא נידב ולא התנדב ,לא תרם לקהילה לא בעצה ואף לא בפרוטה , נרגן ונרגז היה האיש ,חמור סבר ומבטו היה חודר ומאיים ...איש ריב ומדון ובקיצור איש מאנשי הקהילה לא חפץ לא ביקרו ואף לא בחברתו .. קרה המקרה ולפתע פתאום, בקר יום בהיר אחד הלך מוט'לה לעולמו .הגיעו אנשי הקהילה לביתו של רב הכפר בקול נרגש ואמרו כבוד הרב מוטל נפטר וב"מות קדושים אמור" מה יש לנו לאמר עליו שהרי ידוע לך כבוד הרב כמה בלתי נסבל הוא היה .... מה נעשה ? אמר להם כבוד הרב אל דאגה ההספד הראוי על מוטל ייאמר והכל יבוא על מקומו . חיכו אנשי הכפר ליום הלוויה ובבוא היום אף הלכו אחרי ארונו של מוטל אם מתוך כבוד אחרון למת ואם מתוך סקרנות , הלכו והסתודדו ביניהם מה יאמר כבוד הרב על מוטל שלא אהבו ..ואז בבואם אל המקום כשמוטל מונח לפניהם ועיניהם נשואות אל כבוד הרב פתח כבודו ואמר : הוי מוטל ,מוטל , אתה שהתרחקת מן הציבור , לא באת לבית הכנסת , לא התפללת לא נתת צדקה ולא אהבת איש , אתה שרבת עם כולם פגעת והעלבת , אתה...ואתה...ואתה... הוסיף הרב ואמר.... רק דבר אחד אני יכול לאמר עליך ...: אח שלך היה יותר גרוע ממך ....
5. סיפורי עמים
מאת: אילן ענבר 07/07/2010
כנער צפיתי שוב ושוב בסדרה סיפורי עמים (הסדרה הציגה מחדש אגדות עם אירופאיות שונות, אשר נוצרו בשילוב של שחקנים ובובות. סיפור הבסיס סופר על ידי מספר סיפורים זקן (ג'ון הרט) אשר ישב מול האח וסיפר סיפור לכלבו המדבר (בובת כלב מציאותית, אותה הפעיל ודובב בריאן הנסון). את הסדרה הלחינה רייצ'ל פורטמן.) ג'ון הארט הקסים אותי, היה לו כוח מיוחד הוא היה בעיני קוסם המוביל אותי לעולם של אגדות ודימיון. אני אוהב לספר סיפורים אבל הכי אני אוהב סיפורי עם.
4. מספר עממי
מאת: נורית שני 23/06/2010
התחלתי לספר סיפורים אחרי שראיתי מספר אפריקאני בטלוויזיה. הוא סיפר סיפור למעגל מאזינים שישב על האדמה ודיבר אפריקנס.. את דבריו לא הבנתי, אבל כשהחל לנוע, ראיתי אריה שמתנפל על אדם ואדם שהורגו בסכין ופושט את עורו ולובש את פרוותו, ומתהלך לו בדרך כמלך. גם אנימספרת סיפורים כשאני במצוקה ולמצוקה אין לבוש. נולד אז סיפור יומיומי. סיפור עממי אני לובשת רק כאשר המספר שבי, הצייד, אינו מוצא לעצמו סיפור של יומיום. אז אני קורעת לעצמי קטע מסיפור עממי בכדי להלביש את המצוקה הערומה שלי. פעם רציתי לספר על הפספוס שחשתי כשקראתי את כתביו של קרל גוסטב יונג. לו חייתי בימיו הייתי רוצה להיות אישתו. אבל הרי יש סיפור עממי יהודי, המספר על מלאך שמסתובב לו עם שק של נשמות בשמים וכשהוא רואה שילדה צריכה להיוולד, הוא מוציא מהשק נשמה ומשליך אותה למטה. למה לא זכיתי להתחתן עם ד"ר קרל גוסטב יונג? לא הספקתי להגיע בזמן, המלאך השליך אותי שלושים שנה מאוחר מדי.
3. האם החורף הקרב יהיה קר
מאת: אורי בץ 19/06/2010
מבוא לפתיחה לכל תחזית עונתית : באחת משמורות האינדיאנים נשאל הצ'יף ע"י בני שבטו, האם החורף הקרב ובא יהיה קר. לצ'יף אין שמץ של מושג מה יהיה אך הוא חייב להראות ולהפגין ידיעה לפיכך אמר: "החורף הקרב יהיה קר מאד לפיכך על כל בני השבט להתחיל לאסוף עצים להסקה" כך גם בבה. הצ'יף לא הרגיש "בנוח" עם אמרתו ולכן הלך ושאל את המומחים בשרות המטאורולוגי לגבי דעתם לחורף הקרוב: "חורף מאד קר עומד לפקוד אותנו" אמר לו האחראי על התחזיות העונתיות. עם ידיעה כזו ,הביטחון העצמי גבר בצ'יף, והוא דרבן את בני השבט להוסיף ולאסוף עצים במשנה מרץ. משהוא לא נראה לו "כשר" בקשר לתחזית העונתית אבל מומחים הם מומחים ואין לערער על דעתם ובכל זאת הקשה הצ'יף ושאל את המומחים לתחזית העונתית האם הם באמת משוכנעים שהחורף יהיה קר? יהיה קר מאד השיבו לו. איך אתם כ"כ בטוחים בעצמכם שאל הצ'יף, על כך ענה החזאי הבכיר: "ראה,מסוף הקיץ האינדיאנים אוספים עצים ומכינים עצמם לחורף קר מאד והם יודעים מה הם עושים"... תחזית עונתית מתבססת על אמרה בדואית לפיה אם אוקטובר הוא יבש וללא גשמים סימן לחורף גשום...
2. הסיפורים הבאים רשימה חלקית
מאת: אורי בץ 19/06/2010
1.האם המלך עבדאללה נרצח כשהשעון לא הראה שעה? 2.כיצד הונו הבריטים את הטורקים בקשר לעזה. 3. האם הרומאים הם שקבעו את מידות המעבורת לחלל
1. הסב ונכדו- סיפור עם רוסי
מאת: רבקה אביב 20/06/2010
סבא היה זקן מאוד מאוד,רגליו חדלו ללכת, עיניו כהו מראות ואוזניו כבדו משמוע, גם שיניו לא היו עוד בפיו וכשהיה אוכל, היה האוכל נוטף על זקנו. לא השיבוהו עוד בנו וכלתו עימהם ליד השולחן והגישו לו את ארוחתו לחוד, על יד התנור. פעם אחת נתנו לו מרק בספל, רצה סבא לקרב את הספל, אך זה נשמט ונשבר. התחילה כלתו נוזפת בו, כי הוא מקלקל הכל בבית ושובר את הספלים אמרה:"מעתה אגיש לך את האוכל בתוך אבוס (כלי ששנותנים בו אוכל לבהמות)". נאנח סבא ולא אמר כלום. פעם ישבו האב והאם בבית וראו את בנם הקטן משחק על הרצפה בלוחיות עץ ובונה דבר מה. שאל האב:מה אתה עושה בני? ענה הילד:בונה אבוס,אבא, כשאתה ואמא תהיו זקנים מאוד אאכיל אתכם באבוס זה!!!! הביטו האב והאם זה אל זה ודמעות בעיניהם. הם התביישו על כי העליבו את הסבא הזקן, מאז מושיבים אותו עימהם לשולחן ומטפלים בו הכי טוב, בנאמנות ובמסירות.
 
|