חסר לי חלום: מאת עליזה שוהם.


בבוקר, כשקמה לילך היא הודיעה שהיום היא לא הולכת לבית ספר כי חסר לה חלום, הלילה היא לא חלמה חלום. והיא חייבת לחזור למיטה, לישון ולמצוא את החלום שחסר לה. אימא ואבא לא ידעו מה לעשות עם לילך, איך הם יסבירו למורה שלילך לא תגיע לבית הספר כי חסר לה חלום, ואיך בכלל חסר לילד חלום. הם ידעו שאי אפשר ללחוץ על לילך ללכת לכיתה אלא למצוא פתרון. אימא ניסתה להגיד לה: "יפה שלנו, הלילה שתשני אני משוכנעת שתמצאי את החלום שחסר לך ואולי אפילו תחלמי חלום נוסף, רוצי עכשיו לכיתה והכל יסתדר". אבל לילך ילדה מאוד עקשנית, קשה לה לוותר: "לא, אני לא הולכת עד שלא יהיה לי החלום החסר של הלילה". לילך נשכבה במיטתה, ראשה בין הכריות, כאילו מנסה להירדם מחדש. אבא הבין שחייבים לעזור ללילך, ליטף את ראשה ולחש לה כמה מילים באוזנה. לילך חייכה, צחקה הביטה באבא ואימא ואמרה: "טוב אבא, אני אלך לכיתה אבל אתה תצטרך לקיים את מה שהבטחת לי בסוד". אימא לא הבינה מה אבא לחש ללילך, אבל שמחה שנמצא פתרון, מיד הושיטה לה את שקית האוכל ורצה איתה לכיתה. בצהריים כשלילך חזרה מבית הספר היא מצאה על מיטתה חבילה קטנה שהיה כתוב בה: לכבוד לילך מקיבוץ עופרים החבילה אישית לילך הביטה באימה ולא ידעה מה מחכה לה בחבילה, היא פתחה בזהירות את החבילה ומצאה מעטפה צבעונית ויפה, בתוך המעטפה חיכה לה מכתב: לילך יפתי, שמעתי מאבא שלך שחסר לך חלום והיה לך קשה ללכת הבוקר לבית הספר ללא החלום, אז דעי לך יקירתי שאני אחראי על חלומות הילדים בלילות ולפעמים אנחנו לא מספיקים לחלק לכל ילד את החלום שלו, והלילה זה קרה בדיוק לך, חשבנו שתביני ולא תכעסי, הייתה לנו בעיה עם ילד אחר שרצינו להגשים לו חלום בלילה ובואי אספר לך: סבא של יונתן נפטר, הוא היה מאוד חולה ומת. יונתן היה מאוד קשור לסבא שלו, כל יום הוא הלך לביתו, אכל איתו יחד ארוחת צהריים, שיחק איתו משחקים והיה חוזר לביתו. ליונתן אין יותר סבא, הגיעו הרבה מאוד אנשים, משפחה וחברים של אימא ואבא, אבל יונתן לא הפסיק לבכות הוא רצה להגיד לסבא עוד כמה מילים, הוא רצה לבקר את סבא ושלו ועכשיו כבר מאוחר. בלילות יונתן היה בוכה, באמצע הלילה היה יושב במיטתו ובוכה. רצינו לעזור ליונתן, רצינו להביא ליונתן חלום שיעזור לו לעבור את התקופה הקשה שלו והחלטנו להביא בחלום את סבא שלו לביקור, שידבר וייפרד ממנו. רצינו להפגיש את יונתן עם סבא שלו עוד פעם אחת, יונתן היה מאושר הוא סיפר לסבא שלו על האנשים שהגיעו לנחם, על החברים של אימא להעציב את סבא שלו. וכך עזרנו ליונתן להיפרד מסבא שלו בחלום וזאת הסיבה שלא הספקנו להביא אלייך את החלום. ואני משוכנע שאת ילדה גדולה וחכמה ויכולה להבין שלפעמים אפשר לוותר, לא להתעקש כי יש ילדים אחרים שזקוקים לעזרה. לילך קראה שוב את המכתב שנשלח אליה, היא הכירה את יונתן, הוא הילד מהכיתה שלה, נתנה לאמה את המכתב ואמרה לה: "אימא, יותר לא אבקש את החלום שחסר, עכשיו אני מבינה למה יונתן היה כל עצוב בתקופה האחרונה. אני מצטערת שכך התעקשתי ולא רציתי ללכת לבית הספר. ,לכל ילדי ישראל באהבה
הערות
שם המספרת: עליזה שוהם

© כל הזכויות שמורות

1. סיפור
מאת: פולה 22/04/2019
סיפור מקסים עם מסר חשוב...
 
|