אוסף נרינסקי 1921

חכמאת אל חמיר ( חוכמת החמורים )

נכתב על ידי: אמיר חרש

מספר: יהודה עצבה:




אל יתהלל האדם בחוכמתו, החכמה עצמה היא שתבורך. שמעו מעשה בחילמי, בנו של השיח ג'ראח, שהיה הולך בדרך עם חמור. התעקש החמור. ניסה חילמי לפתות אותו בקש. לא זז. ניסה לאיים עליו במקל. לא זז. דחף ומשך. לא זז. כך סבב סביבו כל היום עד שבא הלילה והלך לישון. ביום המחרת המשיך החמור להתעקש. ניסה לפתותו בגבינה. לא זז. הכה אותו במקל. לא זז. דחף ודחק בכל כוחו. לא זז. ירד הלילה ועלה היום. והחמור לא זז.
 
עוברים ושבים ראו אותו בצרתו וניסו לעזור. חלק בעצה וחלק במעשה. אמרו לו: החמור חזק מידי. אל תאכיל אותו ואל תשקה והחמור ייחלש ויזוז. עשה כדברם והחמור הלך ונחלש וכמעט שמת. אבל לא זז. אמרו לו: חמור כל כך חלש, איך יזוז. נתן לו מכל טוב והחמור התחזק. אבל לא זז. עבר גדוד של חיילים תורכים, אמרו: אם נירה כולנו באוויר כאיש אחד ייבהל החמור ויברח. ירו כולם כאיש אחד והחמור נבהל וברח. נעצר החמור במקום שנעצר. התעקש שם, ולא זז.
 
ישב חילמי בצד הדרך ובכה. עבר דרויש נודד על חמור ושאל אותו. ענה לו הנער: החמור לא זז. אמר הדרויש: החמור שלי מדבר, מוטב ניוועץ בו. ענה הנער: משקר אתה. אמר הדרויש: שאל את החמור. שאל הנער את החמור של הדרויש: האם מדבר אתה. ענה החמור: כל החמורים מדברים וכל האנשים לא רוצים לשמוע. אמר הנער: אני רוצה לשמוע. דיברו. על מה דיברו? דיברו על מה שדיברו. כמה זמן דיברו? דיברו כמה שדיברו. בסוף אמר החמור: אעזור לך, תביא מעט קש, ענף תמר ושק לפת. הביא, ואמר לו החמור מה יעשו.
 
כיסה הנער את עיני החמור שלו בעזרת הקש. בא החמור של הדרויש ונעמד ליד החמור. שאל אותו בשפת חמורים: עומדים? ענה החמור: עומדים. עמדו. אחר כך שאל אותו חמורו של הדרויש: למה הולך אתה אחורה? ענה החמור: עומדים, אני עומד. התחיל חמורו של הדרויש ללכת מעט קדימה ואמר לו: למה אתה הולך אחורה? אמר החמור: עומדים, אני עומד, נשמע שאתה הולך קדימה. ענה לו חמורו של הדרויש: עיניך עצומות ואתה מתבלבל, עיני פקוחות ואני רואה, הולך אתה אחורה. נופף חלמי על אחורי חמורו בענף התמר. שאל חמורו של הדרויש את החמור: מרגיש אתה רוח באחוריך. ענה לו: הן. אמר לו: סימן שאתה הולך אחורה. זז החמור והלך לצד חמורו של הדרויש. שאל: עומדים? ענה לו: עומדים.
 
ככה עמדו כל הדרך, עד שהגיעו חזרה לכפר. הודה חילמי לדרויש ולחמורו ואמר: שלוש ביקשת ממני, קש, ענף תמר ושק לפת. הקש היה בשביל שלא יראה החמור את מה שאסור שיראה, ענף התמר בשביל שיחשוב את מה שצריך שיחשוב. ושק הלפת למה. ענה חמורו של הדרויש: שק הלפת בשבילי, כי הוא מתוק ומזין.

נשלח על ידי אמיר חרש.

הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
  

© כל הזכויות שמורות
כז', אדר, תשס"ט. 23.3.09.
1. בסוף החמור רץ
מאת: נמרדי יוסף 26/03/2009
הסיפור הזה מסופר בצורה אחרת. כל מה שנכתב זה נכון אבל החמור לא הסכים ללכת בכלל. עשה שביתה. כעבור שבוע ימים הגיע לחלמי איש זקן הנשען על מקל הליכה. הוא אמר לחלמי: "אני יכול לגרום שהחמור ילך אם תתן לי לירה זהב. חלמי ענה: "אני אתן לך שתי לירות זהב אם תגרום לחמור ללכת". הזקן ניגש לחמור, הרים את אוזנו ולחש לא כמה מילים לא ברורות, אחר כך ניגש לזנבו של החמור נדנד אותו מעלה מטה. החמור מיד פתח בריצת אמוק ובקושי תפסו אותו. חלמי נתן שתי לירות זהב לזקן ושאל : "תגיד לי בקשה מה אמרת לחמור?" הזקן צחק ואמר כי חמורים לא מבינים ולכן לא דיברתי עמו וכי מי ידבר עם חמורים? . חלמי היה חסר סבלנות ואמר לזקן: "אתן לך עוד לירה רק תגיד לי כיצד גרמת לחמור ללכת". הזקן לקח את הלירה וענה: ,אני פשוט שמתי לו חופן של פלפל חריף לתוך התחת שלו". נמרדי יוסף
 
|