ליל ירח מלא באיזור מודיעין. צילום: יהודה עצבה

איך זה שכוכב אחד קטן מעז

נכתב על ידי: נירית לופטוס

אנה היא חברתי עוד מימי הצבא. למען האמת, היכרנו ביום הגיוס עצמו. עמדנו ביחד בתור לחיול, ופתחנו בשיחה. ברגע החיול עצמו
נותרנו עומדות זו אחר זו ולכן- קיבלנו מספרים אישיים עוקבים.            
לעיתים, כשאנו נפגשות, היא קוראת אלי- "הי, 3160662!" ואני משיבה לה- "כן המפקדת, 3160663". (אנה היתה קצינה בצבא. אני לעומת זאת, בין היחידים ששמעתי עליהם שסיימו את הצבא באותה דרגה בה נכנסו אליו...)
 
אחרי שהשתחררנו, פנתה כל אחת לדרכה. אנה למדה מדעי המחשב והשתלבה בתחום הפיתוח. כיום היא מנהלת בכירה של פרוייקט בחברת "סטרט-אפ". מדי פעם, היא מסבירה לי יותר לעומק על טיבו של הפרוייקט, אך אני, עם החוש הטכני שלי- המשאיר הרבה מקום לשיפור, תמיד שוכחת.
 
באחת מפגישותינו, סיפרה לי אנה על התלבטות מקצועית שמעסיקה אותה:- " בצוות העבודה" – כך סיפרה- " ישנם שני מתכנתים מוכשרים. שניהם יכלו לעמוד בראש צוות שהקמנו לצורך משימת פיתוח מורכבת עליה אני מפקחת.
הראשון שבהם, יוני, מאד מוכשר ומנוסה. עובד בחברה כבר מספר שנים. השני, אסי, צעיר וחדש, אך נמרץ ומקורי מאד בחשיבתו.
אמש, ניגש אלי אסי ואומר לי:- "אנה, את וודאי יודעת שלא ייתכן שיהיו שני ראשי צוותים למשימת הפיתוח. למה שלא אעמוד אני בראש הצוות?" . 
הנהלים אצלינו בחברה הם שאין להתערב בשיקולי המנהל לבחירת ראשי הצוותים. פנייתו של אסי היתה בפירוש התערבות לא מקובלת בעבודתי כמנהלת." 
"ומה ענית לו?"- שאלתי בסקרנות.
"בעצם, דחיתי אותו" השיבה אנה. "בלי לחשוב הרבה. אמרתי לו לחכות שיגיע תורו. יש וותיקים ומנוסים ממנו בחברה! – ו- מה הוא עונה לי?" 
"מה??" – שאלתי.
"הוא אמר- "האם משום שאני מדבר אליך בהגיון - ראוי לדחוק אותי הצידה?" (אנה)
 "יש לו תעוזה!" נפלט לי מהפה.
חשבתי על דבריה כמה רגעים. הסיפור שסיפרה היה לי מוכר מסיבה עלומה כלשהיא. אך לא יכלתי להיזכר מדוע... איך זה יכול להיות? אני הרי רחוקה מעולם ה"היי-טק" כמרחק מזרח ממערב!
פתאום נזכרתי. פשפשתי בתיקי.  
הבעת פניה של אנה היתה מופתעת כשראתה אותי מוציאה לפתע ספר אגדות מתיקי. מבטה אמר לי "מה התחלקת על השכל?"
- אך מיד חייכה.
על אף תדמיתה הקשוחה וה"היי-טקית" אהבה אנה את הסיפורים שהייתי מספרת לה לפעמים מן המקורות, כשהתכוננתי להדרכות ולסיורים. 
"אנה, בואי שמעי משהו". אמרתי ופתחתי את הספר. "זוהי אגדה על בריאת העולם. 
 -   כשה' ברא את שני המאורות הגדולים – את השמש ואת הלבנה, באה הלבנה לפני הקב"ה ואמרה לו:- ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי? 
מוכר קצת, אנה?" – שאלתי.                                                                                                                       
אנה חייכה ואמרה: "אסי, הוא כמו הלבנה שרצתה את כתר המלוכה. הוא רצה להיות ראש צוות משימת הפיתוח. ואני- דחיתי אותו כמו שה' דחה את בקשתה של הלבנה ושלח אותה להמעיט את עצמה."
 
"כן", אישרתי. "אך זה לא סוף האגדה. בסוף, הקב"ה קיבל את טיעונה של הלבנה על כך שדיברה אליו בהגיון ונתן לה כתר למלוך- בלילה. ואפילו- מינה לה צוות של כוכבים כדי שתפקד עליו והם יעזרו לה במלאכתה".
 
"אהה" צחקה אנה "אז ה' העדיף לתת את הג'וב של האחראי על צוות התאורה הלילי ללבנה. מצאו חן בעיניו הרצון, היוזמה ההגיון והתעוזה של הלבנה, על אף שהיתה קטנה.  הוא אפילו השיג תקציב נוסף לתגבר את צוות העובדים, והוסיף לה כמה כוכבים..."
 
אחרי כמה זמן, כשנפגשנו שוב, בישרה לי אנה שאסי אכן קיבל את ה"כתר"- נהיה ראש צוות הפיתוח, והענינים מתנהלים על הצד הטוב ביותר.
 
 
 
 
 
 


צילום על. הסדנה למספרי סיפורים במוזיאון חצר היישוב הישן. 2012
© כל הזכויות שמורות
א', חוה"מ פסח. 8.4.12
 
|