פולחן הנעליים

‏29/05/2011
             פולחן  הנעלים או תנו כבוד לנעלים
קניית  הנעלים הייתה כרוכה בטכס מיוחד לרוב לפני הפסח, רוב הקיץ התרוצצנו יחפים או בסנדלים תנכיות,  כפות הרגלים היו קשות יותר מצמיג של טרקטור.

לפני הקניה היו שואלים ומתעניינים, עורכים סקר בשתי החנויות בעיר, איפה זול יותר ואיזה נעל חזקה יותר. יש כמה דברים שפסח לא יגיע בלעדיהם והם: נעלים חדשות, סיוד הבית, והגעלת כלים.  וזה סיפור הנעלים שראוי לזכור ולהעריך.

היו רוצים לצ'פר אותנו  בגלל תעודה או התנהגות טובה, היו נוסעים לתל אביב לכיכר מגן דוד ברח' אלנבי קינג-ג'ורג' הכרמל, שיינקין.
שם עמדה לתפארת חנות נעלי "פיל" עם חלון הראווה העגול, כמו בחוץ לארץ. במרכז הכיכר עמד שוטר 'טרפיק' מכוון בתנועות יד את התנועה, כמו בחוץ-לארץ.

החנות גדולה עם קומת גלריה, ברור שהנעלים שלהם עם סמל הפיל, מסוגלות "לשמש" כמה עונות ולעבור בירושה לילד נוסף במשפחה, בתנאי שנשמור, נצחצח, נשגיח,  לא נגרור על הכביש וחלילה לבעוט בכדור-רגל.

היו לוקחים אותי אחרי שטיפה יסודית של כפות הרגלים בסבון כביסה. נוסעים באוטובוס אגד לתל-אביב ואוטובוס דן לחנות פיל ברח' אלנבי ואני מצוייד  בגרביים עבות חדשות.
מושיבים אותי אחר כבוד  על ספסל החנות עם הריפוד האדום, שלפני הדום רגלים אלכסוני, עליו יושב בעל החנות, מביא מספר קופסאות נעלים, פותח בזהירות ומוציא נעל אחת שעטופה בניר רך ושקוף ובתוכה עיתון דחוס לשמור על צורת הנעל, והמדידה החלה, נועלים ובודקים בלחיצה עד היכן מגיעות האצבעות. על הנעל להיות מעט גדולה, היות והרגל עוד תגדל ואפילו עדיף להכניס ספידס, ( מעין שבלונה למילוי חלל הנעל ) שאפשר יהיה להוציאה בבוא העת. והסוליה חייבת להיות מעור משובח ועבה, מוגנת בברזל אלכסוני כולל העקב שלא ישתפשף מהר, ויחזיק שנים רבות. עתה יש לצעוד ולהסתובב על השטיח ולהרגיש האם הנעליים נוחות, לעמוד מול הראי ולהטות בזויות, אם זה הולם ומתאים, הרי לא כל יום קונים נעל חדשה.

להזכירכם, הנעלים מיועדות למספר אחים.  לאחר שאני אגדל,  הנעל תעבור ליתר האחים, בסיום  הקניה גם קבלתי בלון אדום שכולם ידעו שקנו לי נעליים. כך הייתי יוצא בגאוה מהחנות עם שקית נייר עם סמל גדול של פיל ובתוכה האוצר: הנעלים בקופסת קרטון מפוארת, ובלון אדום מתנופף בגאווה ברוח ומודיע לכל העולם שקנו לי נעליים. אין מאושר ממני.
גם לקופסה היה לה שימוש חוזר בבית, לשמירת תמונות או ניירות של אבא, שום דבר לא הולך לאיבוד, לכל יש שימוש נוסף.

כאשר התגייסתי לצבא שימשו קופסאות הנעליים לחבילות שאימא מילאה בעוגיות יבשות ומיני ממתקים ודאגה לשלוח אלי מידי שבוע.

כל יום שישי הנעלים עוברות טיפול ופינוק, מריחה ושימון במשחת נעלים מהקופסה העגולה מתוצרת קיווי, ואחר הברקה במברשת בתנועות מהירות, ואחר ההברקה מלטפים בבד קטיפה עדין בתנועות מהירות והן נראות שוב כמו חדשות, ואם רוצים שיבריקו, הפטנט פשוט טיפת רוק והברק כפול והנעל מבריקה כמו ראי.
תמיד לזכור  נעלים זה הבסיס לכל הגוף ואסור לזלזל, כדאי להשקיע בנעלי פיל. הרווח בטוח והנעל זוכה לחיים ארוכים, להזכירכם שמכוניות פרטיות כמעט ולא היו, ולא מדרכות סלולות , והנעלים היו נשחקות מהר.

את רוב היום היינו הולכים ברגל, גמענו מרחקים עצומים ללא מכונית ועל הנעלים היה לסבול הכול ולהחזיק מעמד, הסוליה היתה מעור ולסנדלר היתה עבודה מרובה בתיקונים והחלפות.

יורם ‏יום ראשון 29 מאי 2011