מספרים על אלכסנדר מוקדון המצביא הגדול שהגיע פעם אחת לבית ממכר עתיקות. והנה ראה עין וביקש לקנותה. שאל למחירה, ענה לו המוכר שמחירה הוא שווה ערך למשקלה בזהב. טוב, ביקש לקנותה. הניחו את העין על לשון המאזניים האחת ומנגד הערה אלכסנדר מוקדון כמה גרגרי זהב.
אולם היה עליו להוסיף ולהוסיף ועדיין משקלה של העין היה גדול יותר. נדהם אלכסנדר מוקדו ממשקלה של העין שהביטה בו, נראה היה שהעין אפילו שולחת בו זיק של שמחת ניצחון עליו שאינו מסוגל להכניעה במשקל הזהב ש/הוא מוסיף ומוסיף.
היה שם זקן אחד שניגש לאיטו אל המשקל ומולל קומץ עפר על העין הפתוחה, זו נסגרה ומיד עלתה לשון המאזניים בטריקה חזקה למעלה.
זהו שנאמר על העין "עין לא תשבע" או "עיניים גדולות"