נקדישך ונעריצך

קופלאס די איסקרליק

פארה קי מי פאריו מי מאמה
פארה קי מי פאריו אה מי
מי פאריירה אי מוריירה
אי נו סרב'יירה לה אסקרליק.

השיר ששרתי עכשיו זה היה שיר, קופלאס די איסקרליק, שהיהודים באימפריה העות'מאנית היו שרים בתקופה של מלחמת העולם הראשונה והמילים שלו אומרות ככה:
למה ילדת אותי אמא/למה ילדת אותי/עדיף למות ולא להיות חייל תורכי.
הרבה הרבה צעירים יהודים גוייסו לצבא התורכי וגם בארץ ישראל ותנאי השירות היו איומים- גם היה יחס משפיל מהמפקדים, גם מחלות, גם חוסר באוכל.
אז היו הרבה שברחו מהצבא, ערקו, ברחו להרים, ברחו לאלכסנדריה של מצרים
ובירושלים המקום המיסתור הכי טוב היה בעליות גג ובבתי הכנסת. שם התורכים לא חיפשו יותר מידי. הם חיפשו את הערבים דווקא.
ובמקרה שלנו, בחור אחד ממשפחת קסטל החברונית, אברהם קסטל, אם אני לא טועה, תלמיד חכם, בחור בריא בלי עין הרע, הסתתר בעליית הגג של בית הכנסת הספרדי של ימין משה.
והוא כמובן שר לעצמו את השיר ובעיקר שמע את דברי התורה של חכם הרב יצחק בדהאב שקרא את הפרקים של מעם לועז וחכם זמרו שאמר ופירש בדברי פרשת השבוע.
הגבאי פרץ ידע שבעליית הגג יש עריקים מפעם לפעם והיה עושה את עצמו כאילו הוא לא יודע מהעניין, רק שהיה משאיר להם מידי פעם ג'רה של מים ולחם יבש.
שבת אחת של 1917 לא היה מניין, חיפשו הזקנים מניין ולא מצאו, הצעירים או שברחו מן הארץ או שברחו מן הצבא. לא הייתה ברירה וגם לא היה חזן. דיברו ביניהם ועלה יוסף פרץ לעליית הגג וביקש מאברהם קסטל שישלים מניין. בהתחלה לא הסכים, אמר שיגיד אמן מעליית הגג אבל אחר כך ירד ואפילו הסכים להיות החזן.
כשהגיע לקדושה, אז במקום לשיר אותה במנגינה של המסורת הירושלמית של העיר העתיקה התחיל לשיר אותה במנגינה של קופלאס די איסקרליק:
"נה נקדישך ונה נעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש"
תלמידי החכמים ה"ויאז'וס"  (הזקנים) התעצבנו ככה בשקט, אבל לא הייתה ברירה, לא היה חזן והקול לא היה להם בגרון, גם בגלל הרעב. אז הם הצטרפו.
הערת הרושם:
ככה, לפי מה שסיפר לי מואיז קסטל, מקרובי משפחתו של אברהם קסטל, השתרש ניגון זה אצל היהודים הספרדים הירושלמים ודוברי הלאדינו והוא מושר עד עכשיו בהרבה בתי כנסת השומרים על  מסורת נוסח ירושלים.