בד קטיפה ממפעל הרקמה המשפחתי. כי בסוכות תשבו שבעת ימים.

גימוניות של זהב. על ר' מתתיהו עלבע זצ"ל מיקירי ירושלים

נכתב על ידי: הרב עמירם בלבה

ירושלים – איזו עיר נפלאה זו ואפילו אנשים שנראים כעסקני ירושלים הרי הם תלמידי חכמים חשובים המלאים מצוות כרימון.
אם הייתם זוכים להיות בירושלים לפני כמאה שנה, הייתם זוכים לפגוש את הרב הראשי לישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, את הרב יוסף חיים זוננפלד רבה של העדה החרדית ולצידם עוד רבנים רבים אולם גם רבים שלא שימשו כרבנים אך היו תלמידי חכמים שהשקיעו את זמנם בפעילות  למען ארץ ישראל וירושלים במסירות רבה. כזה היה רבי מתתיהו עלבע .
אם הייתם זוכים להיות באותה תקופה ודאי גם הייתם מבקרים בסוכתו של ר' מתתיהו עלבע. אולי גם הייתם זוכים ליטול את לולבו המיוחד...
מיהו אותו צדיק אשר נקרא ר' מתתיהו עלבע?
ר' מתתיהו זכה להיות דור שני של בוני ירושלים. אביו ר' שלמה עלבע זכה לעלות בעידודו של סֶר  משה מונטיפיורי על מנת ללמד את אנשי ירושלים כיצד להפעיל מפעל אריגת בגדים שייתן פרנסה לאנשי ירושלים. מונטיפיורי חיפש איש ירא שמיים שילמד את אנשי ירושלים כיצד ניתן לעבוד במלאכה ויחד עם זה ללמוד תורה. הוא הביא את ר' שלמה מגרמניה להפעלת במפעלים .
עם היציאה מחומות העיר העתיקה (בשנת תר"כ ) עבר ר' שלמה לגור בשכונת משכנות שאננים, שם נולד בנו מתתיהו נפתלי. מתתיהו היה הילד היהודי הראשון שנולד מחוץ לעיר העתיקה של ירושלים לאחר שנות הגלות הארוכות בהן חיו יהודים רק בתוך החומה.
כאשר גדל ר' מתתיהו המשיך בדרכו של אביו והקים מפעלים רבים על מנת לסייע לאנשי ירושלים בפרנסה. רבים מהמפעלים שהקים היו קשורים למצוות החגים, וכך סוכתו של ר' מתתיהו בשכונת מאה שערים בירושלים היתה לשם דבר ורבים באו לראותה.
הסוכה היתה מקושטת בצילומים צבעוניים ומוזהבים, אשר רובם צולמו על ידי מכונות להגדלת תמונות שהביא ר' מתתיהו מחוץ לארץ והפיק בהן צילומים מוגדלים לטובת קישוט הסוכות. (כיום זה נראה משהו פשוט אך ר' מתתיהו חי בתקופה בה מכונות הצילום היו חידוש מיוחד והוא אשר זכה להביאו בתחילה לירושלים).
תפארתה של הסוכה היתה בד קטיפה כחול אשר עליו נרקמו המילים בסוכות תשבו שבעת ימים. בד זה הוכן במיוחד על ידו במפעל הרקמה שהקים , והוא היה ארוך במיוחד והקיף את כל הסוכה.  בד זה שמור עד היום בידי צאצאיו.

 לא רק סוכתו של ר' מתתיהו היתה מיוחדת אלא גם ארבעת המינים שלו היו מיוחדים.
כל אנשי ירושלים ידעו שכדאי לקנות ארבעת המינים אשר ר' מתתיהו היה דואג להביאם. פעם אחת הוא פגש בשוק ערבי המכה את חמורו עם ענף של עץ דקל וראה שהענף נשאר זקוף ושלם. מיד הוא פנה לערבי וביקש שיראה לו מהיכן השיג את הענף. הערבי הפנה אותו למטע דקלים ליד יריחו בבקעת הירדן. ר' מתתיהו היה מביא משם לולבים לכל תושבי ירושלים.
יש בידינו מכתב בו מאשרים רבני ירושלים (תרפ"ח ) את כשרותם של  לולבי עבר הירדן שאותם היה מביא ר' מתתיהו :
באחד הימים, כאשר למד מסכת סוכה, למד את דברי רבי מאיר במשנה המספר כי אנשים נכבדים בירושלים היו נוהגים לאגוד את הלולבים בחוטי זהב,
וזו לשון המשנה:
אין אוגדין את הלולב אלא במינו ,  דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, אפילו במשיחה  .
אמר רבי מאיר, מעשה באנשי ירושלים, שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב.
אמרו לו, במינו היו אוגדין אותו מלמטה.
(מסכת סוכה פרק ג' משנה ח')
ר' מתתיהו החליט מיד שאם הוא זוכה לגור בירושלים הרי הוא יכול גם לזכות לחבב את מצוות נטילת לולב כמו יקירי ירושלים. הוא לקח כמה מטבעות זהב מסוג "נפוליון" (כך נקראו אז המטבעות שהיו עשויים מזהב אמיתי), פנה אל הצורף וביקש להתיך את המטבעות לחוט זהב. החוט היה באורך של כשבעה ס"מ וזה הספיק לעטוף בו את חלקו העליון של הלולב שלו.
כאשר היה הולך להתפלל בכותל המערבי, היה נשאר שם זמן רב, שכן הרבה אנשים היו מתרגשים לראות את הלולב והיו פונים אליו ומבקשים ליטול את הלולב שלו עם חוט הזהב. מסתבר שהרואים אותו עם הלולב נזכרו והתגעגעו לימי בית המקדש בהם יקירי ירושלים היו אוגדים את הלולב בגימוניות של זהב .
ר' מתתיהו לא היה עשיר במיוחד בממון. הוא חילק את רכושו לאחרים אך במעשיו אכן היה ראוי להקרא בתואר "יקיר ירושלים" .
ר' מתתיהו היה יהודי שכל כולו מצוות. את יומו היה פותח בתפילת ותיקין ולאחריה כחצי יום היה לומד ורק אח"כ היה ממשיך לעבודה.
בין המפעלים הרבים שהקים דאג תמיד לאפשר לעשות את כל המצוות בהידור. הוא היה שותף להבאת מכונה לטחינת הקמח ומכונה לאפית מצות (בשנת תרנ"ד), הכין מתקן מיוחד שבו שרפו את החמץ ובו הדליקו מדורה בל"ג בעומר בחצר בית הכנסת , ודאג לחצוצרה שבה היה תוקע כדי להודיע לכולם שהגיע זמן הדלקת הנרות .

ר' מתתיהו היה פעיל מאוד בחברת "לינת צדק" אשר דאגה לכל החולים בשכונה, ובביתו היו שמורים כל מיני כלים של החברה אשר השאילה אותם לחולים (כמו גמ"ח תרופות שקיים בימינו בכל מיני מקומות). חברה זו גם דאגה שרופא יגיע לראות את החולה, עזרה במימון הריפוי אם היה צורך בכך, ואף דאגה שלפחות שני אנשים ילכו כל יום לבקר את מי שחולה .
הגאון רבי אליהו מוילנא היה רגיל לומר לתלמידיו כי ישנן שתי מצוות שנכנסים אליהם עם כל הגוף: מצוות ישיבת ארץ ישראל וישיבת סוכה.
כפי שהידר ר' מתתיהו באופן מיוחד במצוות סוכה, כך הידר באופן מיוחד במצוות ישוב הארץ.
ר' מתתיהו, אשר נולד בירושלים, לא הסכים לצאת מארץ ישראל. מכיון שאביו עלה מגרמניה היו לו אישורים שהוא נחשב כנתין גרמני . על מנת שיוכל להמשיך לקבל אישור זה, דרשו מכל הנתינים לעלות על אוניה שעגנה בנמל יפו, שם ערכו הרופאים הגרמניים בדיקות ולפי זה ניתנו האישורים. ר' מתתיהו לא הסכים אפילו לעלות על האוניה וויתר לשם כך על נתינותו הגרמנית .
מעבר לכל פעילותו למען תושבי שכונת מאה שערים, הוא היה שותף פעיל ברכישת אדמות מידי הערבים וזאת כדי להקים שכונות נוספות בירושלים. הוא שימש כמנהל של חברת "נחלת ישראל רמה" אשר רכשה שטח גדול של אדמות ליד קבר שמואל הנביא בירושלים (1200 דונם).
באותה תקופה, לא היתה ממשלה יהודית בארץ ישראל והתורכים ששלטו אז בארץ לא נתנו לקבוצת הרוכשים לבנות בתים, וגם כביש לא הסכימו לסלול. המתיישבים הראשונים, מעולי תימן השתכנו במערות שבהר. בשלב מאוחר יותר נרכש בנין גדול והצטרפו כחמש עשרה משפחות, אולם פרעות הערבים וקשיים נוספים גרמו לכך שהתושבים הגיעו רק לעיבוד השדות. מצב זה נמשך שנים בודדות מכיון שבשנת תרפ"ט, כאשר היו פרעות בכל הארץ, הערבים התנפלו על החקלאים. אמנם הם הצליחו להתגונן אולם נאלצו לבסוף לנטוש את המקום.
צדיקים גדולים, גם אחרי מיתתם נמשכים מעשיהם. זכה ר' מתתיהו שבנו אהרון יהושע אשר קיבל את ניהול החברה לאחר פטירת אביו, זכה למסור חלק מאדמות החברה לטובת הקמת ישוב חדש בארץ ישראל – הישוב 'גבעון החדשה '.
ר' מתתיהו שכל כך הידר במצוות ובמיוחד במצוות החגים נפטר ביום האחרון של חנוכה, בשנת תרפ"ד. באותה שנה היתה עצירת גשמים עד לשעת ההלויה שלו שהתחיל לרדת גשם שוטף. הרב קוק והרב זוננפלד אמרו בהספד שלהם  עליו כי בזכותו שהיה צדיק גמור בא הגשם.
אשרי ירושלים שאלו הם מנהיגיה.  
 


 
 

רבי מתיתיהו עלבע - באדיבות המשפחה.
© כל הזכויות שמורות
ו', תשרי, תשפ"א. 24.9.2020
 
|