שלום לכם כאן יהודה עצבה. כפי שאחדים מכם יודעים אני מספר סיפורים ומספר סיפורים משול לצייד המחפש כל הזמן את הסיפור החסר לו. הפעם אביא לכם סיפור ששמעתיו מפי ידידי הרב שמחה רז שזיכה אותנו בספרי מעשיות מופלאים וביניהם הספר על הצדיק הירושלמי הרב אריה לוין. ואביא לכם את אחד הסיפורים המיוחדים לרב אריה לוין כפי ששמעתיו כמעט מילה במילה מאת הרב שמחה רז באחד מביקורי בביתו מאיר הפנים שבשכונת בית וגן בירושלים וזה הסיפור:
ערב חתונתו העיד על עצמו הרב אריה לוין שאם יש בו מידה טובה או מעלה טובה הכל בזכות רעייתו הצדקת ציפורה חנה, הכל למד מאשתו. הוא בא אליה ערב חתונתו ואמר לה שיש נוהג בירושלים שהחתן קונה מתנה לכלה והכלה קונה מתנה לחתן. אבל מה אעשה כך אמר לה הרב אריה לוין, ערב חתונתו, מה אעשה ואני יתום עני ואת יתומה ענייה. אין לנו כסף לקנות מתנות אחד לשני אבל את יודעת יש משהו שאנחנו יכולים להעניק אחד לשני מתנה. זה לא יעלה לנו כסף וזה יחזיק מעמד זמן רב. מתנה יקרה מפז. שאלה אותו בסקרנות רבה: מה? אמר לה: הבה ונבטיח אחד לשני שבמהלך חיינו אני תמיד אוותר לך ואת תוותרי לי, זאת תהיה המתנה שנעניק אחד לשני, זה לא עולה לנו פרוטה וזה יחזיק מעמד שנים רבות לתמיד. במשך השנים הלך הסיפור והתפרסם, הלך הסיפור והפך לסמל לדוגמה וזכה לשם מתנת הויתור של הרב אריה לוין.