התיעוד

נכתב על ידי: יהודה עצבה

לפני שנים רבות הייתי אחד מאותם משוגעים לדבר שסייעו לתעד סיפורים ולשלוח אותם לאסע"י ( כיום ארכיון הסיפור הישראלי על שם מורי ורבי פרופסור דב נוי הנמצא באוניברסיטת חיפה ). באותם ימים מרבית המשוגעים לדבר תיעדו סיפורים מפי מסרנים בעזרת מכשיר כתיבה ורק ליחידי סגולה היה מכשיר הקלטה ( טייפרקורדר באותם ימים )
כיום לשמחתי הרבה השתנו הזמנים וכל מי העוסק במלאכת תיעוד יודע כי עליו להצטייד במכשיר הקלטה באיכות מעולה וכמובן במצלמה ומסרטת וידיאו. ( לפחות זו דעתי האישית כפי שאני רואה אותה ) כאז כן עתה נעשית פעולת התיעוד בהתנדבות לטובת הכלל.
לאחר שהבנו שכיום הכלים הטכניים העומדים לרשותינו מאפשרים תיעוד קרוב ככל האפשר לאמת הסיפורית.  גם על כך יש להרחיב בבוא העת ולהתייחס למשמעות האמת הסיפורית. מהי? באיזו אווירה ונינוחות נמצא המסרן, שאלות כאלה ורבות אחרות שיש לתת עליהן את הדעת.
אולם לפני הכל עלינו לשאול את עצמנו שאלה או שתיים: מהו תיעוד ומה חשיבותו של התיעוד עבורינו כמספרי סיפורים מעבר לעניין שימור החומר שלכשעצמו הוא בעל ערך רב.
כאשר אנו באים להתייחס לנושא תיעוד הסיפורים עלינו להבין שאנו עוסקים בשלושה או ארבעה תחומים המשיקים זה לזה.
כאן נציין שלושה תחומים חשובים ביותר במרחב תיעוד הסיפור.
 א: יכולת לספר סיפור.
ב: יכולת ההקשבה לסיפור.
ג: יכולת הדיבוב.
חשוב שאדגיש כי הזיקה בין שלושת היכולות האלה היא חשובה ביותר, אם כי בניתוח ונסיון להבין לעומק כל אחת מהיכולות נלמד להבין שיש ליחס משקל שונה לכל אחת מהיכולות הללו.
א: היכולת לספר סיפור.
יכולתו של מספר הסיפורים לספר אוצרת בתוכה את תבניות הסיפור במיטבן. מספר סיפורים טוב יודע להבחין בין עיקר לתפל, מעשה ההיגד הסיפורי הוא שיח בין קהל למספר, יש בו את התחושה הנפלאה הזו היוצרת חיבור בינו לבין הקהל. חיבור המרכיב המרכזי היוצר את מעשה הקסם הסיפורי.
כל מספר סיפורים חווה את הדיאלוג הנסתר בינו לבין הקהל במעשה ההיגד הסיפורי ואף מחוצה לו. כמו ששחקן בהצגה מצפה למחיאות הכפיים עם רדת המסך בהצגה, כך זקוק המספר לתגובות והתייחסות הקהל אליו כאדם ואל סיפורו.
המעשה הסיפורי של מספר הסיפורים, שובר מחיצות, מקרב לבבות ויוצר אווירה של פתיחות וקרבה בינו לבין הקהל. אווירה זו היא תחילת התהליך בדרכו של המדובב לתהליך התיעוד.
עלינו להבין שמספר הסיפורים חי באווירה חיובית של סיפורים, הוא פתוח לסיפור, כמעט הייתי אומר אספן כפייתי של סיפורים ולכן מטבע הדברים הוא עוסק לעיתים רבות בלי משים בהקשבה לסיפוריהם של אחרים. תוך כדי הקשבה הוא הופך למדובב בלתי מודע מתוך רצון ללמוד ולהכיר סיפורים אחרים.
ב: יכולת ההקשבה
ההקשבה שלנו היא אחת התכונות החשובות במעשה התיעוד ובכלל בחיים. מי שיודע להקשיב, מצליח לגעת בנקודות חשובות בחיי הסובבים אותו. לצערנו הרב אנו חיים בעולם שאיבד במידה רבה את הסבלנות להקשיב.
כמספרי סיפורים אנו מודעים למצב בו מספר סיפורים מספר סיפור ו"שוכח" לסיים אותו בזמן. אנו יושבים באי נחת רבה. יש בנו "קוצים" ואנו מצפים בקוצר רוח לסיומו של הסיפור. איננו מקשיבים יותר, אנו בפירוש מוצאים עצמנו משועממים.
חשוב להדגיש כי כאשר אנו באים לעסוק בתיעוד עלינו להקשיב במלוא תשומת הלב, הכבוד וההערכה לסיפורו של המסרן שאנו יושבים בדרך כלל בביתו ומתעדים אותו.
עלינו להבין כי לא די בכך שאנו מקשיבים בעירנות מלאה ולא די שאנו מאזינים מרותקים לסיפור עלינו "להתערב" בסיפור, להיות סקרנים לסיפור ולשאול את השאלות המתבקשות בזמן הנכון ובמקום הנכון.
בזמן הנכון?
תוך התהליך הסיפורי, כאשר המסרן בשטף הסיפור, קורה לא פעם שאנו מבינים כי עלינו לשאול שאלת הבהרה, אך אסור לנו לקטוע את שטף הסיפור, רצוי וחשוב לתת למסרן להמשיך בתהליך הסיפורי ולא לקטוע את דבריו באמצע, עלינו למצוא את האתנחתא בסיפור, אותה נקודה שלא תסיט את המסרן מרצף סיפורו ואז לשאול את שאלת ההבהרה תוך שאנו מציינים לעצמנו בזיכרון את נקודת ההפסקה.
לא פעם קורה שהשאלה שלנו קוטעת את המסרן בסיפור וכשבא הרגע להמשך אנו מוצאים עצמנו מאזינים לשאלתו הטבעית "היכן היינו, או: איפוא הפסקנו" ולכן תשובה מדוייקת שלנו תהיה הוכחה ניצחת שסיפורו מרתק אותנו ואנו אכן מקשיבים במלוא תשומת הלב . יצירת נינוחות היא חשובה ביותר בתהליך הדיבוב.
סבלנות, סבלנות, סבלנות. זה האלף בית של דיבוב נכון. לעולם אין ללחוץ על המסרן לספר את סיפורו מהר "כי יש לנו פגישה דחופה בעוד שעה, או עלינו למהר לחזור מוקדם הביתה" למעשה התיעודי יש לבוא עם כל הזמן שבעולם.
מידת הקשבתנו תקבע את איכות הסיפור שיתועד על ידינו.
 ג: יכולת הדיבוב.
המדובב הוא אדם הבא עם כלי העבודה שלו, מכשיר כתיבה, מצלמה, מכשיר הקלטה או מסרטה על מנת לתעד את הסיפור. אין ספק שדמותו היא דמות "מאיימת" על המסרן.
אין משימה זו קלה כלל וכלל. היא מצריכה מקצועיות ומיומנות באופן כללי ועל אחת כמה וכמה בימים בהם מהדורות החדשות מביאות עמן סיפורים רבים הקשורים במעשי הונאה רבים ומשפטים פליליים הקשורים בהקלטות והאזנות סתר.
המסרן חושש, לא אחת יש לו שאלות רבות. למי מקליטים? למה? למה מצלמים? לאן החומר הולך? או הערה מאוד רווחת הנשמעת לעיתים כלפי המתעד "קודם נשוחח אחר כך תקליט".
שאלות אלה ורבות אחרות מדגישות את החשש, הניתוק והזרות בין שתי הדמויות: המתעד מכאן והמסרן משם.
מה עלינו לעשות? כיצד נתגבר על אווירת הפחד של המסרן?
ובכן זו המשימה שלנו. איש לא יוכל לעשות את העבודה טוב יותר מאיתנו. ראשית עלינו להתייחס בהבנה מלאה לשאלותיו של המסרן, עלינו להסביר לו את מטרת ביקורינו, את חשיבות התיעוד והסיפור המקומי, הן לו למשפחתו והן לדורות הבאים ולכל מי שמתעניין בסיפור המקום או תרבותם של בני האדם החיים בו.
יש גם להבהיר לו כי במידה ונרצה לפרסם את החומר באתר סיפורים באינטרנט, ביוטיוב או ברשתות החברתיות הוא יקבל את החומר מראש לאישורו.
תוך כדי ההסבר יש לקבל בחיוך וברוחב לב כל הזמנה לשבת, לשתות כוס תה, או קפה ולשדר נינוחות מושלמת ואמיתית הנובעת מבפנים. שהרי אנו עוסקים בתחום מתוך אהבת האדם שבנו.
 נינוחות זו מבטלת חלק גדול מן האיום שחש המסרן בחדירה שלנו לתחומו הפרטי. חשוב שנציין ונדגיש כי המסרן מעוניין למסור לנו את הסיפור. כל שעלינו לעשות הוא ליצור את האווירה המתאימה והנינוחה ביותר על מנת שהסיפור יסופר בצורה הקולחת ביותר.
 מתוך נסיון של שנים רבות, לעולם לא אתחיל מיד בבקשה לשמוע סיפור. בדרך כלל יש להתחיל בשיחה שיש בה מן הסקרנות הראשונית במפגש בין בני אדם. שאלות מתבקשות מתייחסות לעיסוק, בני המשפחה ולתאריך ההגעה ליישוב.
על כל פנים לשיח המקדים חשיבות רבה. משום שהוא גורם להבנה כי אין השד הזה של התיעוד
 ( הפעלת מכשיר ההקלטה, או מצלמה ) עלולה לפגוע בדרך כלשהיא במסרן. כל המטרה להקל בתהליך התיעוד ןלתעד רק מה שהמסרן רוצה לספר. אגב כאן חשוב להדגיש שאין לכפות ולהתעקש על מידע מסוים שמשום מה המסרן מתחמק מלספר אותו. עקשנות מצד המדובב לא תוביל לשום מקום, או בעצם תגרום לכך שמערכת הנינוחות בשיחה תפגע ולכך תהיה השלכה שלילית על כל מעשה התיעוד.
מתוך נסיון של שנים רבות בתחום עלי לציין כי בסופו של דבר יותר משהפרה רוצה להניק העגל רוצה לינוק. יש הפרייה הדדית ורצון מצד מספרים רבים לתעדם.
בקרב מספרים אחדים נתקלתי ברתיעה מוגזמת והתנגדות שלא במקומה למעשה התיעוד. לעניות דעתי עולם המספרים אינו יכול להתקיים ללא המעשה התיעודי וישנה תלות הדדית בין שני העולמות.
אגב ניתן גם לתעד בזכרון בלבד, אך זכות זו שמורה ליחידי סגולה שניחנו בתכונה יקרה זו.
ולסיכום התיעוד הוא סם החיים וכר היצירה ממנו נובע מעיין הסיפורים של כולנו. המספרים האנושיים, המספרים הדגיטלים ( הטלבזיה, הסלולרי ועולם האינטרנט על הרשת החברתית והדואר האלקטרוני ) כולנו יונקים ממעיין התיעוד.
לכן ניתן לקבוע חד משמעית כי מספר שאינו מתעד את עולם הסיפורים המזדמן בדרכו פוגם בעושרינו הסיפורי.
 הערה: חשוב שנציין כי הבאנו כמה הרהורים בנושא כה מורכב ובעל ערך רב, בהתייחסות שלנו כמספרים לעולם הסיפור ולמפגש בין המסרן למתעד הסיפור.
 
נשמח לקבל הערות והרחבה בנושא.

 
תיעוד סיפור. הסדנה למספרי סיפורים 2010. מוזיאון חצר היישוב הישן
© כל הזכויות שמורות
כד', ניסן, תשע"ב. 16.4.12


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|