חיים אסלן שומר על בטחון ישראל

נכתב על ידי: מאיר מיכה

 אומרים שירושלים היא העיר עם הכי הרבה סיפורים בעולם. זה בגלל טיפוסים כמו חיים אסלן. לכל מקום שהיה הולך, קרה משהו והסיפורים נולדו בכל מה שעשה.
 
לפני בערך שלושים שנה היה חיים אסלן נוהג לאכול  ב'סטקיית החצר' אצל האחים פיני ואלי לוי, אורפלים בנשמה.. פיני היה גאוות העדה בבישולים. את כל המטעמים למדו ממנו לבשל הרבה שפים בארץ. בין השאר השף חיים כהן שקיבל מפיני הרבה טיפים וסודות מרזי הבשול האורפלי.
 
ערב אחד הגיע חיים אסלן לסטקיה של פיני שתה קצת  ערק, אכל צלחת מרק קובה ח'מוסטה עם חמש פיתות, שתה איזה בקבוק ערק זחלאוי, אכל כמה סטייקים עסיסיים, קינח עם קוניאק אקסטרא פיין, בתור 'מאזה' המשיך לאכול שני עופות בתנור, וממש לקינוח אכל ממנת ה'קירשה' השמנונית וקינח עם הערק שנשאר בבקבוק הראשון.
 
פתאום ראה פיני שפתאום הפנים של אסלן תפסו עצב. שאל פיני: מה קרה?
 
הילדים, לחש אסלן בגעגוע. נזכר בילדיו שהיו בקיבוץ מחניים בצפון אמר לפיני: הגעגועים אוכלים אותי, דח'ילק קח אותי לקיבוץ לראות את הילדים. פיני נדהם ואמר לו : חיים השעה שתיים וחצי בלילה, כל הדרך חושך, מסוכן, איך ניסע? בשמחה ניסע בבוקר.
 
 חיים אסלן הסתכל לפיני בלבן של העיניים, הניח את שתי כפות ידיו הענקיות על כתפיו של פיני באהבה רבה. ואמר : עכשיו פיני, דחילק עכשיו.
 
מי שהכיר את אסלן ידע שאצל אסלן לא קיימת בלקסיקון המילה לא. גם הוא כל מה שביקשו ממנו היה מסכים ומאשר בשמחה ובאהבה – עלא עיוני, אלא רוחי, עלא קלבי ( נשמתי – עיני – לבי )
 
טוב סגרו את הסטקייה. בשעה שלוש לפנות בוקר. חיים אסלן עזר לפיני להעמיס צידה לדרך שחס וחלילה לא ירעבו. לקחו כמה קילו של כבד עוף, חמישה ששה סטקים, שני סירים גדולים של יפרך (עלי גפן ) ופלסטיק גדול של חומוס אסלי שרק פיני ידע להכין כמוהו. אה כן ושלושה תריסרים של פיתות לבטחון שלא ירעבו.
 
פיני התניע את הקייזר פרייזר שלו ונסעו בלי חשבון. לקצר את הדרך נסעו דרך יריחו. כשהגיעו לכביש הבקעה בערך בשעה ארבע לפנות בוקר, עדיין היה חושך, עצר אותם מחסום של  צ. ה. ל.  כן, חברה לאן זה חברה? שואל אותם החייל במחסום.
 
לקיבוץ מחניים, ענה בקול שקט אסלן. מפקד המחסום ניגש והסביר בעדינות שהדרך בשלב זה סגורה מחשש לחדירה של מחבלים תצטרכו להמתין לבוקר. בכל מקרה ברגע שאקבל הודעה תוכלו לנסוע בלב שקט.
 
טוב, אסלן כבר היה רגוע שהנה עוד כמה זמן ייפגש עם הילדים שלו וגם נזכר קצת בימים הטובים בשירותו הצבאי, גם החברה במחסום נראו לו נחמדים כמו הילדים שלו.  פיני גם הבין את המצב ויחד עם אסלן העמיסו את כל האוכל על שולחן העץ הגדול במחסום. החיילים היו מאושרים מהמטעמים שנפלו להם מהשמים, וואלה אכלו וגם שתו קצת במידה. לא כמו אסלן והתחילו לשיר שירים, אסלן התגלה כמומחה שירה ישראלית ומצב הרוח היה בשמיים.
 
התחילו דחקות , ואפילו שכבר היה אפשר לנסוע נשארו פיני ואסלן עוד קצת זמן עד שיאיר היום וההשפעה של השתיה תעלם. טוב כל פעם שהייתה עוברת מכונית החיילים היו הולכים שואלים כמה שאלות והמכונית הייתה נוסעת.
 
בתוך המצב רוח הטוב, אומר פתאום אסלאן למפקד המחסום, ברגע שתגיע מכונית למחסום אני רוצה לבדוק את המכונית. אף פעם לא בדקתי רכב במחסום.  תן לי את הכבוד המגיע לי.
 
הגיעה מכונית עם מספר מהשטחים ישבו במכונית שני אנשים חיים שם כובע על הראש  ודובון יצא לכוון המכונית דיבר עם הנהג והנוסע אחרי דקה שיחרר את המכונית שהמשיכה בנסיעה.
 
חיים חוזר למאהל פיני שואל את חיים בדקת אותם? אסלן משיב לא, לא היה צריך. ראית תעודת זהות שלהם? אסלן ענה: בטח, למה אני פראייר ביקשתי מהם תעודת זהות וראיתי את השמות שלהם יהודה ושומרון. עם שמות כאלה לא אתן להם לנסוע.?

 
חיים אסלן ופיני - אוסף מאיר מיכה
© כל הזכויות שמורות
23.5.19. יח' אייר, תשע"ט


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|