מי הדליק את הקראיות (העששיות) בבית הכנסת בימין משה

נכתב על ידי: משה בן יקר

 במלחמת העצמאות השכונה של מונטיפיורי כמעט וננטשה, הבית כנסת היפה של קאל גראנדיי היה ריק והחלונות שלו היו מנופצים מהכדורים שירו מהר ציון. ומן החומות של העיר העתיקה. זה היה מראה מאוד עצוב. מידי פעם בלילה, כשהיו עוברים החבר'ה של ההגנה למעלה ברחוב דוד המלך ובאזור של טחנת הרוח, היו רואים קראיות שדולקות בבית הכנסת החשוך.
לא ידעו מי הדליק את המנורות שמן האלה. הרי אין שם אף אדם. שאלו בתוך הקבוצה של הנוטרים וכל אחד אמר ונשבע שהוא לא זה שהדליק. המפקד של ההגנה באזור ביקש מרבי משה ניסים דסה שילך ויבדוק מי מדליק את הקראיות. דווקא ההוא מסכן, האחרון שיבקשו ממנו להתעמת עם דברים מסתוריים. הוא היה רדוף פחדים, כי עשרים שנה ויותר לפני כן, הוא נתקל באיזה אישה יפה, ברושה, מכשפה שרצתה לכשף אותו ממש ליד הכניסה לבית הכנסת.
והוא נבהל ממנה, כמעט מת, ומאז היה מסתובב עם מקל. בכל אופן ביקשו ממנו למען הביטחון שיעשה מאמץ, הוא אמר שייגש ויראה מה קורה ומי לכל הרוחות מדליק את הקראיות. רק שיבוא איתו מישהו חמוש. לקח איתו נוטר של ההגנה ולקח גם מקל והלך לבית כנסת וחיכה ליד ארון הקודש וגם קרא תהילים.

הנוטר חיכה בחוץ ושמר. פתאום בשעה תשע בערב ראה דמות נכנסת לבית הכנסת, אישה טיפה מבוגרת, שחוחה, עם עיניים כחולות, היא הורידה שקית ולקחה ממנה כמה גפרורים ושמן והדליקה את הקראיות, אחת אחת. חכם דסה רעד מפחד אבל התחיל לומר: יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן אומר להשם מחסי ומצודתי... והיא מדליקה עוד קראיה ועוד אחת יצא חכם דסה מהמסתור ועמד מול הדמות, הביט בה טוב, לרגע פחד אבל אמר בלב שהנה השם שומר ישראל ומיד מצא את המילים אמר לה: תגידי אישה יהודייה, זה לא את שפגשתי כאן לפני עשרים ומשהו שנה? היא הביטה בו טוב וענתה בשפה רצוצה שכן, זאת הייתה היא.
שאל אותה מה עשתה במקום ואמרה שבאה מחוץ לארץ וטיילה במחוזות הילדות שלה וחיפשה שידוך והיא מצטערת אם פנתה אליו בדברים, אז לפני עשרים ומשהו שנה.

שאל למה היא מדליקה קראיות, ענתה שזה כפרת עוונות. אמר בלב שלו: דייו די לאס פידיאדיס!
שאל לשם שלה וענתה: זוהרה. הוא נזכר בסיפור של זוהרה שגורשה מירושלים בפקודת רבינו הקדוש וידאל אנג'ל. באותו רגע ממש הוא כיסה את העיניים ביד ואמר את 'שמע ישראל' כששוב פקח את העיניים היא לא הייתה.
 
 
 

 
תחנת הקמח בשכונת ימין משה
© כל הזכויות שמורות
11.11.18. ג' כסלו, תשע"ט


5. אחרי הפינוי של ימין משה
מאת: חיים 18/11/2018
אחרי הםינוי של ימין משה, אחרי ששת הימים התורכים שהיו גרים בשכונה המשיכו לשמור על בית הכנסת בשיניים יש שם עד היום גבאי בשם יום טוב
4. חיים אנא הרחב
מאת: יהודה עצבה - מנהל האתר 15/11/2018
חיים שלום רב. נשמח אם תרחיב ותפרט את תגובתך.
3. עד היום התורכים מחזיקים את בית
מאת: חיים ללא תוכן 15/11/2018
2. אכן מחזק את התייחסותך
מאת: יהודה עצבה - מנהל האתר 14/11/2018
דב שלום רב. זו הזדמנות לפנות לגולשים הרבים ולבקש התייחסותם לסיפור ובמידה והם אכן מכירים גירסאות דומות נשמח לפרסמן להנאת הגולשים ולבמה להתייחסות לסיפור העממי בהתהוותו בארצנו. נשמח דב את תצרף את הגירסאות שהזכרת של ניסים דסה ויעקב יהושע ששניהם אגב נראה לי שייכים לאותה קהילה ספרדית מיוחדת בירושלים.
1. איזה יופי של סיפור!
מאת: דב 14/11/2018
סיפור שמתכתב עם סיפור הברושה של ימין משה כפי שסיפר משה ניסים דסה ויעקב יהושע. לפי הגירסה הזו מסתבר שהברושה הייתה בעצם זוהרה המופקרת. זה רק מחזק את ההנחה שהסיפור העממי הוא חי, דינמי ומקיים התכתבות עם הסיפור העממי שמסביב
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|